מילים טובות שלא אמרנו... (מתוך הזוהר)

המקור: זוהר ג, ויקרא, פרשת תזריע (מ"ו ע"ב) – עמ' כ"ב-כ"ט, מתורגם עפ"י ביאור 'הסולם'


רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. 

...בעוד שהיו הולכים פגשו באדם אחד ופניו מלאים נגעים, והיה קם מתחת אילן אחד.

הסתכלו בו, וראו פניו אדומים מחמת נגעים.

אמר לו רבי חייא: מי אתה?

אמר לו: יהודי אני.

אמר רבי יוסי: חוטא הוא, שאם לא כן לא היו נרשמים בפיו אלו נגעים הרעים, ואלו לא נקראו יסורים של אהבה.

אמר רבי חייא: כך הוא ודאי, כי ייסורים של אהבה מכוסים הם מבני אדם...

אמר רבי יוסי: מאין לנו זה?

אמר רבי חייא: שכתוב "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת"... שפירושו שאם התוכחה היא מאהבה, היא מסותרת מבני אדם. עין זה מי שמוכיח את חבירו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אין הם באהבה. כך הקב"ה כשהוא מוכיח את האדם מוכיחו באהבה בכל, תחילה מכה אותו בגופו מבפנים... אם חזר בו טוב ואם לא, מכה אותו בגלוי, בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו שהוא חוטא, ואינו אהובו של אדוננו.

אמר להם אדם ההוא: בקשר של עצה אחת באתם עלי ודאי לבזות אותי? אינכם אלא מאותם היושבים בבית רבי שמעון בן יוחאי, שאינם יראים מכל...  

פתח האיש ואמר: מי א-ל כמוך נושא עון, הרים ידיו ובכה.

בתוך כך הגיעו בניו.

אמר בנו הקטן: כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא כך ענשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל.

 [=כמו העונש שבא על האדם בגלל דיבורים שלא היה אמור להוציא מפיו כמו לשון הרע, כך עונשו על מילים טובות שהיה יכול לומר ולא אמר]

וזהו שאמרו שדוד המלד נלקה בזה, בצרעת, והקב"ה פנה ממנו שנאמר: "נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב, וכאבי נעכר" – נעכר בנגעים של הטומאה....

ירדו רבי חייא ורבי יוסי ונשקוהו, נתחברו יחד בכל הדרך ההוא.

קרא רבי חייא עליהם: "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור, עד נכון היום".

(זוהר ג, ויקרא, פרשת תזריע (מ"ו ע"ב) – עמ' כ"ב-כ"ט, מתורגם עפ"י ביאור 'הסולם')

תגיות: חוויות הצלחה, דיאלוג,